מאת: דור גפני, כאן דרום
22.5.15
תחום החקלאות בארץ עבר ועובר שינויים גדולים, פושט צורה ולובש צורה, אך למרות הכל החקלאות חיה ונושמת. כמה מתושבי האזור אף לקחו את העיסוק בחקלאות ברצינות וכיום מכינים תוצרת עצמית ייחודית במסגרות פרטיות של מחלבות ויקבים, וכך, באזורנו צצות ופועלות מחלבות שרובנו לא הכרנו, לצד ייקבי יין בוטיק. חג השבועות, חג של ביכורים ושבעת המינים, הוא הזדמנות טובה להביא טעימה קטנה מהיצירות המקומיות והמעניינות הללו.
ניר שמואלי ממושב באר טוביה כבר היה עמוק בהייטק, עד שאחרי 11 שנה בחברת IBM החליט ”לחזור לאספסת“. הוא שב למשק של ההורים במושב ובהתייעצות איתם ועם אשתו יעלי, החליטו לקחת את המשק למקום קצת אחר. וכך, במקום הרפת הוותיקה שנסגרה בשנת 2000, הוקם דיר עזים קטן – משק שמואלי. מכון החליבה הישן פינה את מקומו למכון חדש שמתאים לצאן ולא לבקר. ובין המשק לבית נבנתה מחלבה חדשה ומבריקה שבה מייצרים בני המשפחה גבינות ויוגורטים.
במחלבת שמואלי מייצרים גבינות קשות בסגנון תום וגאודה שמבחילות בתוך 4-5 חודשים. כמו כן, יש גם תום ביין, גבינה בסגנון קממבר, שהיא גבינת עובש, גבינת פטה, גבינה צ‘רקסית, גבינה לבנה, כדורי גבינה, לבנה, יוגורטים טבעיים ועם פירות.
שמואלי (42) הוא דור שלישי לבאר טוביינים, הסבים היו ממייסדי המושב (1930). כל מי שגדל באזור יודע שמי שאין לו רפת בבאר טוביה נחשב, פחות או יותר, חריג. אחרי הכל, זה המושב שמייצר הכי הרבה חלב פרה בישראל. אבל שמואלי, שאמנם עבד ברפת בצעירותו, אף פעם לא אהב את הפרות יותר מדי ובסתר לבו חלם על עזים וכבשים. ואם פעם היו כמה כאלה ליד הרפת כתחביב, אז הן היו אצלו בעדיפות ראשונה.
ניר הוא "הבן הממשיך" הוא, יעלי והילדים - נעמה, הילה ואסף - גרים במשק בצמוד לבית הוריו של ניר, תחיה וישראל. ”המשפחה גאה. אנחנו מקווים שהעסק ימשיך להתקיים ושגם ילדיי יעבדו פה“, אומר ניר. ”המשפחה והמשק משתלבים יפה יחד – אנחנו, הילדים, הסבים, אין יותר כיף מזה“, אומרת יעלי.
לא רק ניר עשה תפנית בחיים. גם אשתו יעלי, בת כפר ביל“ו, עובדת סוציאלית ויועצת חינוכית, נשאבה לתוך המיזם החדש. לזוג יש שלושה ילדים וגם הם, ביחד עם הוריו של ניר, נותנים כתף. יש מי שמטפל בצאן ומחלק אוכל, יש מי שחולב (בעיקר ניר ואיתו עובד וייטנאמי), יש מי שעוסק בייצור הגבינות (ניר הוא הגבן הראשי) והיוגורטים. בהמשך, צריך לסמן, לארוז, תמיד יש מה לעשות.
”ב־2007 התחלתי לייצר גבינות עזים בבית“, נזכר ניר, ”ב־2009 תפסתי אומץ והתחלנו בתהליך. ב-2014 בנינו את המחחלבה. רק לאחרונה סיימנו את תקופת ההרצה. זה סיפור לא פשוט ולא זול. מדובר על הוצאה של כמיליון שקלים בהקמה. בשוטף, רק עלות המזון (בליל מיוחד שמכינים עבורו במרכז המזון במושב; ד“ג) של העזים מגיע לעלות של 7,000-6,000 שקל בחודש". שמואלי מוסיף: ”חלב העז הוא קרוב בתכונותיו לחלב אם. מגיעים מכל האזור כדי לבקש חלב עז מפוסטר לטיפול בפצעי פה. מדובר בחלב מאוד בריא. העז היא חיה אנושית משהו, רגישה, נפלאה, נקייה מאוד, חכמה. אחת הסיבות שהחלטנו ללכת על הקמת המחלבה היא לשמר את המשק הכפרי שהולך ונעלם. העדר שלנו בנוי מעזים צרפתיות־אלפיניות. כ־50 חולבות, עם תנובה של 3-4 ליטר לעז חולבת ביום. אנחנו מאפשרים לגדיים להישאר עם האימהות שלהם ולינוק קרוב לחודשיים. אני מאוד אוהב בעלי חיים. תראה את הגדיים, חמודים נורא, מאוד שובבים אבל גם חברותיים. אנחנו בתחילת הדרך. המטרה היא להתפרנס, אבל לא להיות מולטי מיליונרים. התחלנו להשתתף בירידים“.
יעלי: ”בשבועות נשתתף ביריד במושב אצל יואב צור. אנחנו אוהבים את הקשר הישיר ללקוח. אנשים באים טועמים, ונותנים לנו פידבקים“.
לקריאת הכתבה המלאה - כפי שפורסמה:
